• 16 בפברואר 2019
  • by dodi2018
  • 360
  • 0

יפו הנמל העתיק ביותר בעולם

הנמל הציורי של יפו הוא כנראה הנמל העתיק ביותר בעולם, לנמל היסטוריה של יותר מ 4,000 שנים.

על פי אגדה קדומה נקראת יפו על שם יפת, אחד מבניו של נח, שהקים אותה לאחר המבול.

(הרחוב הראשי של יפו מכיכר השעון ועד בת ים נקרא יפת על שמו)

יפו מוזכרת לראשונה בתנ"ך בתיאור גבולותיה של נחלת שבט דן: "ומי הירקון והרקון עם הגבול מול יפו" (יהושע י"ט, מ"ו)

בספר דברי הימים ב' מצוין כי המלך שלמה השתמש ביפו כנמל אליו שלח מלך צור את הארזים ששימשו לבניית בית המקדש הראשון(930-970 לפנה"ס), ומיפו הם נשלחו לירושלים באמצעות הדרך העתיקה והמפורסמת שחיברה בין החוף לעיר הקודש: "ואנחנו נכרות עצים מן הלבנון ככל צרכיך ונביאם לך רפסודות על ים יפו ואתה תעלה אותם לירושלים (דברי הימים ב'ב', ט"ו).

באותה תקופה כלל "ים יפו" את כול השטח משפך הירקון ועד דרומה של העיר.

בהתאם לידוע על דרכי ההובלה באותה התקופה ,היו עבדי מלך צור כורתים את הארזים בלבנון, צוררים כמה עצים יחדיו וגוררים אותם על פני הים כשהם קשורים לספינות ולרפסודות מפרש.

כאשר הגיעו אותן רפסודות מפרש לשפך הירקון באזור תל קסטילה (תחנת רידינג כיום), הן נהדפו במעלה הזרם לאורך הנחל ככל שניתן, בכדי לחסוך את הטורח שהיה כרוך בהובלת כבודה שכזו דרך היבשה.

כשהגיעו לאזור מקורות הירקון, ולא ניתן היה לגרור את המטען הכבד הלאה, הוא הוצא מהמים והועמס על גבי כרכרות, חמורים וסבלים שהעלו אותו בשיירות כל הדרך לירושלים.

השליטה בדרך החשובה מיפו לירושלים ניתנה לשלמה המלך על ידי מצרים, כאשר במסגרת הברית בין הממלכות נשא לאשה את אחת מבנות פרעה וקיבל כנדוניה את מבצר גזר, המשקיף על הדרך.

יפו מוזכרת גם כעיר שבנמלה מצא יונה הנביא אנייה המפליגה לתרשיש (טרטוס עיר נמל בסוריה) יונה בן אמיתי היה נביא מהישוב גת חפר, הסמוך לנצרת. כשציווה אותו ה' ללכת לעיר הגדולה נינווה, בירת ממלכת אשור ולהוכיח את תושביה על דרכיהם הרעות, החליט לברוח מייעודו. הוא הגיע לנמל יפו ושם עלה על אוניה המפליגה לכיוון השני, לעיר תרשיש: "ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה', וירד יפו וימצא אוניה באה תרשיש, וייתן שכרה וירד בה לבוא עימהם תרשישה מלפני ה'", (יונה א', ג').

בסיפור של יונה מצטיירת יפו כנמל בינלאומי וכצומת דרכים שוקקת.

כשיצא כלי השיט ללב ים הטיל ה"רוח גדולה", השמיים התקדרו והגלים הגבוהים איימו לשבור את האוניה ולהטביע אותה. לא מדובר היה בסערה רגילה, שכן מסביב שטו אוניות אחרות ללא הפרעה.

המלחים המבוהלים, שהשתייכו לערב רב של עמים ודתות, הבינו כי מדובר בעונש על-טבעי, פנו איש – איש  לאלוהיו וזעקו לעזרה. כשהתפילות לא סייעו בידם הם החלו להשליך לים את המשא הכבד והכלים שהיו על האוניה על מנת להקל על משקלה.

עוד האוניה מיטלטלת בין הגלים, ועל סיפונה המולה של תפילות ותחנונים, ירד יונה בהיחבא לירכתיה וביקש לישון בכדי לברוח מהמציאות העגומה.

ראה זאת רב החובל ,גער ביונה ושאל "מה לך נרדם? קום קרא אל אלוהיך! אולי יתעשת האלוהים לנו ולא נאבד"

בינתיים החליטו המלחים, בייאושם הרב , להטיל גורלות כדי לברר מי מבין שוכני האוניה הוא האשם ברעה הגדולה שנפלה עליהם. לא ברור כיצד בדיוק עשו זאת, אך בכול מקרה הפור נפל על יונה.

"באשר למי הרעה הזאת לנו? מה מלאכתך ומאין תבוא? מה ארצך ואי מזה עם אתה?", הם פנו אליו ושאלו. יונה התוודה בפניהם כי הוא בן לעם העברי ובורח מפני מצוות אלוהיו, האל שברא את השמיים ואת הארץ. בעוד הסערה מתגברת , ומאיימת להוריד את האוניה ביגון שאולה אל המצולות, שאלו אותו המלחים מה ניתן לעשות על מנת לפייס את אלוהיו." שאוני והטילוני אל הים, וישתוק הים מעליכם", הוא השיב.

מוכי תדהמה המלחים סירבו ,וטענו כי אין זו דרכם להטיל אדם מהסיפון בעת סערה. הם ניסו לבטל את רוע הגזרה, נאבקו בים הגועש והחלו לחתור לעבר היבשה, אך לא הצליחו. לאחר מכן ניסו לקרוא בעצמם לאלוהיו של יונה וביקשו שיחוס על האיש. כשדבר לא עזר ולא נותרה עוד ברירה, השליכו את יונה אל מי הים הגדול וראו זה פלא, הים עמד מזעפו.

יונה נבלע על ידי דג גדול ושהה במעיו שלושה ימים ולילות. הוא פנה לאל בהודיה וסליחה וכשניצל מקרבי הדג הסכים למלא את יעודו.

ברחוב לואי פסטר שביפו ניצב פסל לויתן שפיסלה האומנית אילנה גור המזכיר את סיפור יונה הנביא למבקרים ביפו.

יפו מוזכרת בתנ"ך גם כנמל שאליו הובאו הארזים וחומרי הגלם הדרושים להקמת בית המקדש השני. "ויתנו כסף לחוצבים ולחרשים ומאכל ומשתה ושמן לצידונים ולצורים להביא עצי ארזים מן הלבנו אל ים יפוא כרשיון כורש מלך פרס עליהם" (עזרא ג', ז').

תקציר האירועים היה כזה: בית המקדש הראשון נחרב בשנת 586 לפנה"ס על ידי שר צבאו של נבוכדנאצר מלך בבל, לאחר שעמד על תלו כ410 שנים. היהודים הוגלו לבבל והמתינו לגאולה, כלומר להזדמנות לשוב לארץ ישראל.

בשנת 539 לפנה"ס כבש כורש מלך פרס את האימפריה הבבלית . הוא הנהיג שלטון סובלני, והתיר לכל נעמים הנתונים תחת שלטונו לשמור על מנהגיהם הדתיים ואורחות חייהם.

בשנת 538 לפנה"ס אף הגדיל לעשות, ופרסם את "הצהרת כורש"- הצהרה שבה התיר ליהודים הגולים לשוב לארץ ישראל ולהקים מחדש את בית המקדש בירושלים.

גם בתלמוד מוזכרת אגדה שהתרחשה בנמל יפו. בתקופת שלטונו של המלך הורדוס על ממלכת יהודה כווסל מטעם רומא, החליט הורדוס לשפץ את בית המקדש השני. הורדוס, מגדולי הבנאים בהיסטוריה, הפך את אותו מבנה צנוע שהוקם בתקופת "שיבת ציון" לאחד היפים, המפוארים והמרשימים בעולם באותה תקופה.

השמועה על המפעל הארכיטקטוני המבורך הגיעה לאזניו של ניקנור, נדבן יהודי מעשירי אלכסנדריה. הוא החליט לתרום לפרויקט דלת כפולת צלעות

עשויה ארד כבד, ועליה עיטוריה מופלאים בסגנון קורינתי, בהתאם לרוח התקופה.

הדלת שגובהה חמישים אמה ורוחבה ארבעים, שובצה לוחות עבים של כסף וזהב עשויים ביד אומן. משקל שתי צלעות הדלת היה רב כל כך, עד שהיה צורך בכוחם של כעשרים גברים כדי להסב אותן על ציריהן.

בדרכה להוביל את שתי הצלעות הדלת מאלכסנדריה לארץ ישראל, נקלעה ספינתו של ניקנור לסערה גדולה בים. כדי להקל על משא הספינה , נאלצו המלחים להשליך את אחת מהצלעות הדלת למים.

הים הוסיף לסעור ,ומשלא נותרה ברירה ביקשו להשליך גם את הצלע השניה. ניקנור מנע זאת מהם בגופו, ואיים כי אם ישליכו את הצלע למים יהיה עליהם להשליך גם אותו אחריה. הוא קונן ובכה ,וכעבור זמן מה שקטה הסערה.

ניקנור לא חדל מלהתאבל על אובדן הצלע היקרה שהושלכה לים. אולם כשהגיעו לנמל יפו אירע נס משמיים. הצלע האבודה צפה ועלתה לפתע מתחת לספינה והגלים נשאו אותה ליבשה.

הדלתות המפוארות מוקמו בכניסה המזרחית לעזרה בבית המקדש , אשר נקראה על שם תורמה – "שער ניקנור".

"כל השערים שהיו שם ( בבית המקדש) נשתנו להיות של זהב, חוץ משער ניקנור, מפני שנעשה בהן נס… מהו אותו נס שנעשה בהן?

אמרו: כשהיה ניקנור מביאם מאלכסנדריא של מצרים עמד עליהן נחשול שבים לטבען, ונטלו אחד מהן והטילוהו לים. ובקשו להטיל את השני ולא הניחן ניקנור. אמר להם: אם אתם מטילין את השני – הטילוני עמו.

היה  מצטער ובא עד שהגיע לנמלה של יפו, כיון שהיגע לנמלה של יפו, היה

( הדלת שהושלכה) מבעבע ועולה מתחת הספינה – ויש אומרים :אחת מין חיה שבים בלעה אותו – וכיון שהגיע ניקנור לנמלה של יפו פלטתו והטלתו ליבשה"

תוספתא  מסכת יומא (ליברמן) פרק ב'

כיום יש רחוב  על שם שערי ניקנור היורד מרחוב יפת לכיוון נמל יפו.

ברצוני להודות מקרב לב לראובן אברמוביץ' (צ'יפס)

כותב הספר יפו – נמל הבית"

צ'יפס אשר נולד ביפו בשנת 1948 חי ונושם את נמל יפו מזה 70 שנים, יש לו גדול בפיתוח נמל יפו.

עורך סיורי חוף מרתקים בנמל יפו וסביבתו לקבוצות.

ניתן לתאם סיור בטלפון 052-894-1584

קרדיט: מוזיאון ישראל, רשות הבולים מדינת ישראל

Add Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

Call Now Button
1
שלום
איך אפשר לעזור?
Powered by